Exactly a year had gone by since I returned from New York to the beginning of a new year and what I thought would be a new beginning for me.
How many ups and downs experienced in one year.
In July I was turning 28 years old, and I started an optimistic way of thinking. Just by chance, some people who are close to me and others who are not at all, told me how 28 was a great age. They said they had a good year when they were 28.
Enough people in a completely random way told me that, so I had begun to believe it.
Then I realized that the age of 28 wouldn’t be amazing because that's what they told me, if I stayed in the same patterns I had been in until now. Things will not change by themselves if I do not work to change them.
So, during the past year I've learned that there are people who will be there for me along the way, and will love me no matter what, and there are those who come into my life just to teach me an important lesson, especially about myself, and then leave.
I have learned that my happiness must never depend on any external factor, only on myself. I am responsible for my own happiness; I am responsible for my destiny. I've learned that I have to surround myself with people who believe in me and lift me up-advice I always give to others but for some reason do not always implement myself.
I learned to stop putting the happiness of other people in front of my own, because at the end of the day, to make another person happy, you have to be happy yourself.
I learned that in order to be happy, I must learn from my past, but not let it affect my present and be held hostage to my own thoughts.
I learned to take more insignificant things easier and not get excited about them, because there are too many more important things to spend energy on - for me, that’s the biggest lesson learned.
But most of all, I understood (again) that there is nothing that a short trip to New York can’t fix. That city always puts me in perspective and never disappoints. So, thank you, my beloved New York.
And to all of you guys reading this, have an amazing year –I’m sure I will. ❤️
xx,
Liat
סגירת מעגל לשנה החדשה.
בדיוק שנה חלפה מאז שחזרתי מניו יורק לתחילת שנה חדשה ומה שחשבתי שתהיה התחלה חדשה בשבילי.
כמה תהפוכות וכמה שיעורים בשנה אחת. והנה במקביל גיל 28 הגיע ונכנסתי כבר מיולי למן חשיבה אופטימית שכזאת. סתם ככה במקרה כמה אנשים חלקם שקרובים אליי וחלקם שבכלל לא, אמרו לי כמה גיל 28 זה גיל ״טוב״ ככה הם הגדירו אותו. סיפרו שהייתה להם שנה טובה בגיל 28.
אז מספיק אנשים באופן רנדומלי לחלוטין אמרו לי את זה שהתחלתי להאמין בזה.
אחר כך הבנתי שגיל 28 לא יהיה מדהים כי ככה אמרו לי, אם אשאר באותם דפוסים ותבניות שהייתי בהם עד עכשיו. דברים לא ישתנו מעצמם אם לא אפעל לשנות אותם.
אז בשנה האחרונה למדתי שיש אנשים שילוו אותי לאורך הדרך, ויהיו שם ויאהבו אותי לא משנה מה, ויש גם כאלו שנכנסים לחיי רק כדיי ללמד אותי שיעור חשוב, בעיקר על עצמי, ואז כשהשיעור נלמד, כך גם התפקיד שלהם נגמר והם נעלמים.
למדתי שלעולם אסור שהאושר שלי יהיה תלוי באף גורם חיצוני חוץ מאני עצמי. אני אחראית לאושר שלי, אני אחראית לגורל שלי. למדתי שאני צריכה להקיף את עצמי באנשים שמאמינים בי ומרימים אותי- עצה שאני תמיד נותנת לאחרים אבל משום מה לא תמיד מיישמת בעצמי.
למדתי להפסיק לשים את האושר של אנשים אחרים לפניי האושר שלי, כי בסופו של דבר אף אחד לא יוצא מורווח מהסיפור, כדיי לגרום אושר לאחר- אתה צריך להיות מאושר בעצמך.
למדתי שכדיי באמת להיות מאושרת אני חייבת ללמוד מהעבר שלי, אבל לא לתת לו לנהל לי את ההווה ולהיות בת ערובה של המחשבות של עצמי.
למדתי לקחת דברים לא משמעותיים יותר ב״איזי״ ולא להתרגש מהם, כי יש יותר מידי דברים באמת חשובים לבזבז עליהם אנרגיות, בשבילי זה הדבר הכי גדול.
ויותר מהכל הבנתי (שוב) שאין שום דבר שגיחה קצרה לניו יורק לא יכולה לתקן, תמיד מכניסה אותי לפרופורציות ואף פעם לא מאכזבת. אז תודה לך ניו יורק אהובתי, ולכם- שתהיה שנה מהממת, אני בטוחה שלי תהיה ❤️
שלכם,
ליאת
